קופידון ככימרה בין גנימדס לזאוס ביצירת קרבג׳ו ושימושו בקלאסיציזם להעברת מסר אישי בנוגע לטבעה של האהבה

מטלה מסכמת - ה״קלאסי״ באמנות: מיוון ועד היום - 10999 - סמסטר 2024 ג׳ - בר פליבצקי - מנחה: ד״ר שירה גוטליב

שאלה 1

א. קופידון ככימרה בין גנימדס לזאוס ביצירת קרבג׳ו ושימושו בקלאסיציזם להעברת מסר אישי בנוגע לטבעה של האהבה.

ב. במסגרת המחקר אבחן ההנחה שיצוג קופידון בציור האהבה מנצחת מאת קרבג׳ו מבוסס למעשה על יצוגי גנימדס ומטרתו להציג במרומז, בנוסף ליצוג קופידון, קשר מיני בין יופיטר לגנימדס. לצורך הדיון בשאלה אעסוק, בין היתר, בבחינת יצירות סמוכות להאהבה מנצחת ובמסורת האיקונוגרפית ביצוגי גנימדס וקופידון בנפרד וביחד, כדי לנסות להוכיח טענתי.

אנתח את היצירה ואשווה בינה ליצוג הקלאסי של גנימדס כנער בעל כובע פריגי, שבעת נסיקתו השמימה עם יופיטר בדמות נשר, הוא מקפל רגל אחת בעוד שהשניה מתוחה. קרבג׳ו מציג את קופידון בפוזה שציינתי, כנער ולא כצ׳רוב, ובכנפי נשר כהות (כשל יופיטר) במקום כנפי יונה. יצוג זה מעלה את ההשערה לגביה קרבג׳ו איחה בין היצוג הקלאסי של גנימדס ויופיטר בעת ציורו את קופידון. תחת הדמיון הויזואלי בין היצירות, אבסס את הזיהוי המשני שמציעה ביצירה דרך חקירת הנפשות הפועלות, הן המיתיות והן הביוגרפיות: משמעות גנימדס וקופידון במקורות ראשוניים כמו האינאיס מאת וירגיל ובטקסטים אקדמאיים (חלקם בדגש קווירי), אחתור לזיהוי מיניות קרבג׳ו והצופים המיועדים והמיודעים של התוכן המוצפן ואערוך מבט מחקרי באוסף של וינצ׳נזו ג׳יוסטיניאני (הפטרון לו שייך הציור).

יותר מאשר שאשתמש בתיאוריות מגדר בנות-זמננו, אנסה להפעיל כמה שפחות כפיה אנכרוניסטית (שהנה תפיסות של מיניות כיום) ואתחקה אחר הלכי המחשבה התקופתיים המקוריים וכן אמשיך ואחקור: משמעות חוקית ואמנותית של חד-מיניות ברנסנס באיטליה, בחינת החופש האמנותי האישי של קרבג׳ו ואמנים בני זמנו, מידת השכלתו, הליך הירקמותו של הציור, וחיפוש אחר פרסקאות גנימדס עתיקות שנחשף אליהן בעצמו.

מחקר כגון זה שופך אור על סוג המיניות (הומוסקסואלית) שמשייך קרבג׳ו ליצוג קופידון בעיניו או בעיני סביבתו ויתמקד בקלאסיציזם כדרך להעברת מסר אישי אירוטי ביצירה האהבה מנצחת של קרבג׳ו.

ג. מדוע צייר קרבג׳ו את קופידון כנער בעל כנפיים שחורות של נשר בתנוחה המיצגת את גנימדס וכיצד יתכן שקרבג׳ו השתמש ביצוגי גנימדס בעת ציור קופידון כאימג׳רי (דמוי) אישי.

ד. יתכן כי קרבג׳ו היה מושפע מיצוגי ג׳יוליו רומנו את קופידון כנער עם כנפי נשר. מאידך גיסא, ברנסנס, האמנויות היפות היו מקצוע ראשי להוות כר פוריה לבטוים של חופש, אנרגיה מינית והערכה מחודשת לקלאסי[1], ולפיכך תתכן הסבירות שקרבג׳יו ישתמש באימג׳רי אישי ואירוטי דרך הקלאסיציזם[2] שיפעיל קריאה כפולה. מחזקת את הנחתי היא מסקנת החוקר ססלאו כי בשנות פעילותו של קרבג׳ו יצוגו של גנימדס חדל לשמש כאנלוגיה מעודנת והפך למזוהה כה עם סודומיטיות שייצוגו היה גורר ׳גינוי חמור׳ ולכן, במקום, היה על קרבג׳ו, שבטא מיניות בציוריו, לצייר לא את גנימדס אלא לבחור נושאים לא ישירים כמו בכחוס וקופידון[3].

מעבר לעובדה שישנו דמיון ביצוגי קופידון וגנימדס הן בתקופה הקלאסית והן בקלאסיציזם (כמו באטריבוטים שלהם: יופי וחיצים), מעגל האמנים הקשורים ברומנו קשרו ויזואלית ופואטית בינהם בכוונת מכוון[4]. לפי הזיהוי שאני מציעה בציור, ההיברידיות של הדמות מזמינה את מזהה הדימוי למשחק אינטלקטואלי/פנטסטי, לגבי הטבע של האחוי הזה וטבעה של האהבה עבור קרבג׳ו/ג׳יוסטיניאני. ללא הפילטר המיתולוגי הכפול, לא היה יכול לעסוק בעומק אהבת הנפש האפלטונית (אוהבים כה שמתאחים) בין שני גברים[5]. אולי ראו את הבטוי לאהבה נעלה ביחסים פדרסטרים: ההתנגשות בין החיה האלימה שתשוקתה גורמת לה לאנוס לבין הנחדר חסר השליטה, ובמעשם הם מתעלים לשמיים. ואולי אחרי ככלות הכל, הכנפיים מסמלות שהאהבה חזקה כמו יופיטר (כנפי הנשר מהוות תזכורת לחיה המקודשת של יופיטר), כי היא עליונה על הכל, ויתכן שפוזת הרגל מנציחה את קופידון כוויקטור (נצחון של מיכאלנג׳לו) המנצח מעל העולם החומרי.

ה. הצפיה בהאהבה מנצחת דרך ההשתברות הזו במראה הקלאסיציסטית של גנימדס מעודדת חויה אירוטית אמרסיבית אף מעבר לאירוטיות הלא-סוגסטיבית של העמדת קופידון בפישוק עם איבר מינו המסמל את אמצע הקומפוזיציה. מהתקופה הקלאסית עד ימינו, נעשה שימוש במיתולוגיה כמטאפורה לחיי האדם, וכדרך לבקר או להלל ערכים וסגנונות חיים שונים[6], לכן תתכן האפשרות שקרבג׳ו דיבר על מין פדרסטרי בציור קופידון. בדימוי הרומי של גנימדס מסוף המאה השניה בארמון סברוס- יופיטר תופסו מאחור, באקט של חמידה כוחנית אך גם הגנה ותיגמול אלוהיים, בעוד גנימדס חסר-אונים. בציור של קרבג׳ו לעומת זאת, קופידון-גנימדס מחייך אלינו והופך לבעל תשוקה אקטיבי- הוא נענה לתשוקה של זאוס עם תשוקה משל עצמו ודבר זה הופך את הדמוי לאירוטי.

יתכן כי קרבגו היה מושפע מיצוגי ג׳יוליו רומנו את קופידון כנער בעל כנפי נשר בפרסקאות ארמון התה במנטובה מ-1528, כשבעים שנים לפני ציורו את האהבה מנצחת. בין אם ראה אותם בתחריט ובין אם נדד לצפון לראותם, ציורים אלו וקבוצת האמנים שמתקשרים לרומאנו בתקופתו יצרו קישורים ויזואליים ופואטיים בין קופידון לגנימדס, יצרו יצירות אירוטיות בדמותם, וחלקם אף נשפטו כסדומיטים (צ׳ליני)[7].

גנימדס של מיכאלנגלו מצויר בתנוחה דמויית תנוחת הסרפנטינטה, שהנה משויכת ליצוגי גנימדס קלאסיים ומצביעה על הידע הקלאסי שלו (הפורמולה של התנוחה נפרצה ונהיתה חופשית ברנסנס, בעוד שחלק המשיכו להשתמש בה). בנוסף, הוכח כי את הציור נתן במתנה לאהובו תומסו דה-קבלירי, אשר אותו השוה בשיריו לגנימדס[8]: עובדה זו מתארת לנו את השימוש ההומו-אירוטי בדמוי ברנסנס המוקדם. תיאור הסטיה על ידי הקלאסיציסטי מורחק מההווה אל העבר ומהמציאות אל הפיקציה וכך הוא מזעזע פחות[9].

ישנו דמיון אינהרנטי בין יצוגי קופידון וגנימדס הן בתקופה הקלאסית והן בקלאסיציזם ואפילו לעיתים חל בלבול בינהם בעת זיהוי דמויות ביצירות אמנות.[10] שלושת הדימוים הבאים מראים קשר אדוק בין גנימדס לקופידון: בציור של פולידורו דה קרבג׳יו רואים את יופיטר מחבק בחיבה אירוטית את מי שנדמה כקופידון, אך בידו אוחז בקנקן, אשר הנו אטריבוט של גנימדס כמוזג היין האולימפי. בפרסקו של רומנו נקודת המבט היא מלמטה, ובשילוב עם כנפי הנשר מעלה הקשר לחטיפת גנימדס, ולבסוף, לציורו של רפאל מצורפת פואמה המשווה בינהם וטוענת שגנימדס הוא קופידון ללא חיצים או כנפיים, ובכל זאת גרם למפלת יופיטר. בציור של קרבג׳ו את יופיטר, רגלו מקופלת בתנוחה שציינתי והנו ישוב על נשר, כשמסתכלים על הדמוי הזה אפשר לקחת בחשבון את טענתו של ססלאו מסעיף ד׳ לגבי אי האפשרות להשתמש בגנימדס בתקופה ולכן עלה צורך לצייר דמויות שלא מציגות מיניות אלטרנטיבית בצורה ישירה.

ו. אנחנו יודעים שדרך הציור המאסטרים ניסו להגיד לנו דברים שבין השורות, מחוץ לזמן שלהם ולמוסכמות החברתיות. בהאהבה מנצחת קופידון מביט בנו ומחייך חיוך בוטה, במקום להיות תמים וביישן כמו ביצוגיו הרגילים. לגבי הנוצה אשר מלטפת את רגלו, אפשר ממש לחוש בדגדוגה: ציוריו נחשבו בוטים גם בזמנו (עד כדי כך שהכנסיה לא קבלה את ציורו של סנט מתיו למשל[11]). יש עדויות לכך שהמצויר בהאהבה מנחת היה צ׳קו[12] בן 12 שהצטרף לסדנא שלו וכי ציירו מספר פעמים, יתכן כי מתוך ריתוק ותשוקה ללכוד היופי שראה בו, וכך להעבירו סובלימציה לכדי תמונתו של קופידון ושרפים אחרים. יתכן כי הציור הוסתר בוילון מחמת צניעות או משום שיופיו העיב על יופין של היצירות האחרות באוסף[13] (שכלל אף פסלים קלאסים).

ביצוג של גנימדס בפסיפס מארמון סברוס, יש חתירה להציג את הגוף המושלם בפרופורציות ובפנים חתומות (על אף המצוקה בעת החטיפה). התמה המיתולוגית של גנימדס סמלה עבור היוונים אהבה פדרסטרית וגנימדס היה הדוגמא האידיאלית של היחסים האלו שהיו מקובלים מבחינה חברתית[14]. בנוסף, הטובה האלוהית בצורת הענקת חיי נצח מסמלת כי אהבה שמיימית מרוממת את מעמדנו למעמד האלים.

פרסקאות רומנו מראות את התעוררות הענין המחודש באמנות יוונית ברנסנס, באשר הסתכלו על יוון כתור הזהב בו יופי הגוף הגברי יכול להיות מוערץ חופשי מאשמה כמושא לתשוקה חד-מינית[15]. בחדר קופידון רומנו מציג את קופידון פעמים רבות, בדמוי שבחרתי הוא מציגו מלמטה למעלה ובאקצרה, מה שנותן פתח מכוון לציור איבר מינו בעת פישוקו כשהוא מעלינו, כך גם באקצרה של נפטון בפרסקו של קרבג׳ו.

בציורו של פולידורו דה קרבג׳ו יופיטר מחבק את קופידון/גנימדס באופן אינטימי, גם כאן ההקשר של יחסים פדרסטרים עולה, בהם הגבר המלומד והמבוגר חונך את הצעיר רוחנית והם מקימים יחסים.

הצייר בן זמן הרנסנס לא מתאר אירוע בלבד אלא מראה השקפות ואבחנות אישיות עמוקות דרך הציור[16]. מיכאלנג׳לו צייר את אונס גנימדס על מנת לתת הציור מתנה למאהבו הצעיר תומאסו דה-קבלירי[17] ולרמוז לתחושת התשוקה שלו כלפיו. רפאל מצייר את נפילתו של יופיטר ואנו רואים במרחק את גנימדס יפה התואר ספק מחבק או נאבק (ועל פניו חיוך בעוד שפיותיהם קרבים) בנשר-יופיטר. את המאבק שטבעו התנגדות או משחק מיני ניתן לראות גם בדמוי של גנימדס מאת מיכאלנג׳לו.

בקרב קבוצות פריבילגיות ברנסנס וכך גם בווריאציה ברומא העתיקה, אמנים הומוסקסואלים יכלו להיות פתוחים בבטוים המיני אך לא בציוריהם בצורה מפורשת, מה שהיה מוביל לביקורת ואף לצנזורה[18]. לכן, אמני הזמן נאלצו להשתמש במיתולוגיה כמסגרת איקונוגרפית לגיטימית למה שנחשב היה בזמנם לכפירה בנצרות ולסטיה בחברה.

ז. ביבליוגרפיה-

Cooper, Emmanuel. The Sexual Perspective: Homosexuality and Art in the Last 100 Years in the West. London: Routledge, 1986.

De Groft, Aarin H. Caravaggio: Still Life with Fruit on a Stone Ledge. London: Giles, 2006.

Dover, K. J. Greek Homosexuality. London: Duckworth, 1978.

Gallucci, Margaret Ann, and Paolo L. Rossi. Sex, Gender, and Sexuality in Renaissance Italy. New York: Routledge, 2011.

Hakanen, Ville. Ganymede in the Art of Roman Campania: Ancient Roman Viewers’ Experience of Erotic Mythological Art. Portania, Doctoral dissertation, University of Helsinki, 2022.

Hammill, Graham L. Sexuality and Form: Caravaggio, Marlowe, and Bacon. Chicago: University of Chicago Press, 2002.

Hibbard, Howard. Caravaggio. London: Thames and Hudson, 1983.

Saslow, James M. Ganymede in the Renaissance: Homosexuality in Art and Society. New Haven: Yale University Press, 1986.

Schütze, Sebastian. Caravaggio: The Complete Works. Cologne: Taschen, 2015.

Sichtermann, Hellmut. Ganymed: Mythos und Gestalt in der antiken Kunst. Berlin: de Gruyter, 1955.

Spike, John T. Caravaggio. New York: Abbeville Press, 2001.

דימויים:

מיכאלנג׳לו מריסי קרבג׳ו, (Michelangelo Merisi Da Caravaggio) האהבה מנצחת, (Amor Vincit omnio), בין השנים 1601-2, שמן על בד, 156x113 ס״מ, גלריה גמלדה, ברלין, גרמניה.

הדמוי נלקח מאתר, GemaldeGalerie כנצפה בתאריך 20.9.24.

בעל מלאכה אנונימי, חטיפת גנימדס, (The Abduction of Ganymede), מאה שלישית לספירה, פסיפס, מידות לא ידועות לי ולא מיקום היצירה.

מתוך האתר Greek Love Through The Ages, בתאריך 20.9.24.

בעל מלאכה אנונימי, גנימדס נחטף בידי יופיטר, (Ganymede Kidnped by Jupiter), מתחילת המאה השלישית לספירה, פסיפס רצפה, מידות לא ידועות לי, מבית סוסה, מוזיאון סוסה, סוסה, טוניס.

הדמוי נלקח מאתר Jstor כנצפה בתאריך 20.9.24.

בעל מלאכה אנונימי, גנימדס נחטף בידי נשר, (Ganymede is taken away by an eagle), סוף המאה השניה לספירה, פסיפס, מידות לא ידועות לי, ארמון ספטימוס סברוס, הר פאלאטינו, רומא.

הדמוי נלקח מאתר Meister.Druk.US כנצפה בתאריך 20.9.24.

(העתק אחרי) מיכאלנג׳לו בונרטי, (copy after Michelangelo Buonarroti), אונס גנימדס (The Rape of Ganymede), סביבות 1550, פחם על נייר חום, 36x27 ס״מ, מוזיאון פוג לאמנות, קמברידג׳.

הדימוי נלקח מתוך האתר Web Gallery of Art, כנצפה בתאריך 20.9.24.

ג׳יוליו רומנו, (Jiulio Romano), קופידון, (Cupid), שנת 1528, שמן על סטוקו, מידות לא ידועות לי, מתוך תקרת חדר קופידון ופסיכה בארמון תה במנטובה, איטליה.

הדמוי נלקח מהאתר Art Prints on Demand כנצפה בתאריך 20.9.24

(העתק אחרי) רפאל, מאת המאסטר של דיי, (Copy after Raffaello Sanzio, by Master of the Die), יופיטר מנוצח בידי אהבתו לגנימדס (Jupiter Defeated by His Love To Ganymede), בין 1530-60, תחריט, 19x22 ס״מ, מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק, ארה״ב.

הדמוי נלקח מאתר מוזיאון המטרופוליטן, כנצפה בתאריך 20.9.24.

(העתק אחרי) פולידורו דה קרבג׳ו מאת קרובינו אלברטי, (Copy after Polidoro Da Caravaggio, by Cherubino Alberti), יופיטר מעל שני נשרים מחבק את קופידון, (Jupiter Above Two Eagles Embracing Cupid), שנת 1590, תחריט, 19.7x15 ס״מ, מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק.

הדמוי נלקח מאתר מוזיאון המטרופוליטן, כנצפה בתאריך 20.9.24.

מיכאלנג׳לו מריסי קרבג׳ו (Michelangelo Merisi Da Caravaggio), יופיטר, נפטון ופלוטו, (Jupiter, Neptune and Pluto), שנת 1597, פרסקו, 300X180 ס״מ, וילה לודוויסי, רומא.

הדמוי נלקח מאתר Caravaggio.org, כנצפה בתאריך 12.10.24.

[1] עמנואל קופר, הזווית המינית, לונדון: רוטלדג׳, 1994, עמ׳ 7.

[2] עמנואל קופר, הזווית המינית, לונדון: רוטלדג׳, 1994, עמ׳ 6.

[3] ג׳יימס מ. ססלאו, גנימדס ברנסנס, ניו הייבן ולונדון: הוצאת אוניברסיטת ייל, 1986, עמ׳ 200.

[4] ג׳יימס מ. ססלאו, גנימדס ברנסנס, ניו הייבן ולונדון: הוצאת אוניברסיטת ייל, 1986, עמ׳ 199.

[5]בנושא האהבה האפלטונית כתבו משוררי התקופה הנאו-פלטוניים, וכשדנו בחיבור הרוחני הזה היה זה בעצם יופימיזם לקשרים מיניים, למי שידע לקרוא את הנושא הזה ולהבין כוונת המשורר.

[6] וילה הקנן, גנימדס באמנות קמפניה הרומית, פורטניה, עבודת דוקטורט באוניברסיטת הלסינקי, 2022, עמ׳ 116.

[7]ססלאו, גנימדס ברנסנס, עמ׳ 199.

[8]ססלאו, גנימדס ברנסנס, עמ׳ 21.

[9] הרצאה של יחידה 9, חלק ב׳, הקורס ׳הקלאסי באמנות׳, דוקטור גיא טל.

[10]ססלאו, גנימדס ברנסנס, עמ׳ 132.

[11]ג׳ון ט. ספייק, קרבג׳ו, כריסטופר ליאון, ניו-יורק ולונדון: הוצאת אבוויל, 2001, עמ׳ 119.

[12]ג׳ון ט. ספייק, קרבג׳ו, עמ׳ 103.

[13]הווארד היברד, קרבג׳ו, ניו יורק ולונדון: רוטלדג׳, 1983, עמ׳ 41.

[14]וילה הקנן, גנימדס באמנות קמפניה הרומית, עמ׳ 24.

[15] עמנואל קופר, הזווית המינית, עמ׳ 2.

[16]״יופיטר וגנימדס״, אתר ׳רומא המתוקה׳, רומא, נדלה בתאריך 10.10.24. https://romesweetromeguide.com/jupiter-and-ganymede-an-immense-passion-for-the-ancient-worl אתר רומא המתוקה.

[17]ססלאו, גנימדס ברנסנס, עמ׳ 21.

[18]הרצאה של יחידה 9, ׳הקלאסי באמנות׳, דוקטור גיא טל.