ממ״ן 12 - אמנות ימי הביניים באירופה ובביזנטיון

ממ״ן 12 - אמנות ימי הביניים באירופה ובביזנטיון - 10755 - בר פליבצקי - 208304709 

שאלה 1 

בתשובה זו אשווה בין דף מאויר מספר הבשורות שנוצר במנזר איונה במערב סקוטלנד בשנת 800 [תמונה 9] הנחשב כמיצג לאמנות העמים הנודדים לבין הכריכה האחורית של ספרי הבשורה מלינדאו שיוצרה בין 750-800 בזלצבורג ונחשבת ליצירה של האמנות הקרולינגית.

אמנותם של העמים הנודדים בטרם התנצרו ובעת שהחלו התנצרותם, השפיעה רבות על אמנות ימי הביניים, לדוגמא בפריצת גבולות המדיה. העבודות במדיה השונים (איור, אריגים ותבליט) עוצבו בדומה לאופן בו טופלו עבודות המתכת. מאפיין זה ניתן לראות בעובדה כי יצוג האדם ביצירה (הקדוש מתי) נראה כחיה ומשתלב בין יצוג החיות האחרות. בכריכת ספר הבשורה השפעת אמנות העמים הנודדים ניכרת בכך שעשויה מתכת, אמייל, משובצת אבנים יקרות ונראית כמו תכשיט בעצמה.

המיחבר של דף התפילה המאויר מבוסס צלב בעל רגליים שוות וכן גם המיחבר של לינדאו דומה ביותר ושניהם מעוטרים בקצוותיהם בדגם של תשליב (המושפע גם הוא מפריצת המדיה). בשתי היצירות מרכז המיחבר הנו תצורת ריבוע המהדהדת את המיחבר הכללי שהוא מרובע המחולק לארבעה מרובעים, היצירות מתאפיינות בסימטריה המערבת צורות אמורפיות רבות המנגדות אותה.

בשני הדימויים יש שימוש נרחב בתשליבים. הדף המאויר מציג חיות העומדות בפני עצמן ושילוב חיות בתשליב לצד צורות מופשטות (איכות התמונות ברשת אינה מאפשרת לי לזהות בדיוק את החיות). באמצע הדף המאויר ישנם דימויים פיגורטיביים גדולים המייצגים את ארבעת סמלי האוונגליסטים כשראשם נתון במדליון, ואילו הכריכה, מכילה תשליבי חיות מכונפות ונחשים. בנוסף, הכריכה מציגה ארבעה יצוגי ישו מסביב לאבן החן המרכזית, ובפינות הקיצוניות שלה נראות דמויות (עליהן לא ארחיב בהמשך מפני שצורפו במאה ה-16), הלקוחות מהמסורת היוונית- רומית והן גם מתארות ארבעת האוונגליסטים אך הנם דינמיים ונטורליסטים יותר.

הדימויים הפיגורטיביים במרכז שתי היצירות: בדף המאויר נעשה שימוש בקומפוזיציה הפוכה, משמע שהרגליים של החיות נראות בלא אקצרה אף על פי שרחוקות יותר בחלל, נעשה גם שימוש בהשטחה: העין מצוירת באופן חזיתי וקוי המתאר גסים. תפיסת החלל הנה כזו שהדמויות אינן מוקפות ברקע אלא נתונות במסגרת מעוטרת, בעת שבכריכה ייצוגי ישו הנם half-length, חזיתיים, דגמיים, נוקשים ומכובדים, והרקע מקושט ומלא קישוטים וריקועים.

לבסוף, שני הדימויים מיצגים את תקופתם מבחינה אידיאולוגית ותרבותית: העושר ה״אינסופי״ של דימויי ספר הבשורות (מציג בכל פעם שונה את הסובייקטים שלו), מצביע על איחויין של טכניקות רבות והמגוון התרבותי שמייצגות, ובכך מראה את ההתנצרות של העמים הנודדים בחיתוליה, כנקודת המעבר בין התפיסות האסתטיות והאמוניות.    

ספר לינדאו מיצג את המהפך האורייני והלימודי בתקופה הקרולינגית שהנחיל קרל הגדול, בה לימוד כתבי קודש ותיקונם היו אבן יסוד. ככל הנראה הספר אותו מעטרת הכריכה רבת ההוד לא נועד למטרות לימוד אלא כאביזר טקס מרשים, בכך ערכו האסתטי עולה על זה השימושי וזה מראה על תפיסת האמנות בתקופה הקרולינגית בנוגע להיות האמנות חויה אסתטית נפרדת מהדת הנועדה לענג. 

לסיכום, התוצאה של התנצרות העמים הנודדים הותירה חותם אסתטי, לצד מסורות הציור והפיסול של העולם היווני־רומי והביזנטי, וסגנון ייחודי זה הפך לחלק מהותי באסתטיקה של אמנות ימי הביניים.

לסיכום, עבודת העמים הקרולינגים בטרם התנצרו יהתה בעיקר עבודות מתכת , מלאכת מחשבת מדויקת של סגנון מיחברי סימטרי מוקפד. נוצרו בקו וצבע ובלטו בהם מוטיבים גיאומטריים של בעח או יצורים דמויי אדם. משטחים צבעוניין בעלי איכות חזיונית של מן העולם הזה, עם זאת, אין הצורות נעדרות הבעה ותנועה. הצבעוניות העזה יוצרת הבעה והתשליבים, על קוויהם המתפתלים תדיר, יוצרים תחושה של תנועה בתוך המיחבר הסטטי. איכויות מנוגדות הן המאפיינות אמנות זו : סדר וסימטריה, סטטיות, בצד צורות נפתלות המבטאות תנועה רבה. אמצעי הבעה צורנית חדשים ושונים מהצורות שהכרנו באמנות בשלהי העת העתיקה. אוטונומיה של קו, צבע , תנועה, בלי הקשר לנושא המתואר , ובאמנות ים תיכון צורה ונושא שלובים זה בזה.  כך מתרחקת אמנותם מהנטורליזם של אמנות ים תיכונית. עיצוב דמות האדם הייתה מרכזית באמנות פיגורטיבית יוונית -רומית. באמנות העמים הנודדים היא מעוצבת כעוד דגם עיטורי בשורה ארוכה של דגמין. לא מפרידים בין הצורה העיטורית לדמות: זו החדשנות של אמנות זו המתאפינת בפריצת גבולות המדיה. סגנון זה הפך מהותי באסתטיקה אמנות ימב. 

שאלה 2

א. דלתות הקתדרלה בסנקט מיכאל, הילדסהיים, 1015, עשויות בטכניקת השעווה האבודה, מברונזה יצוקה וביוזמת הבישוף ברנוורד. ברנוורד שלט במלאכות האומנות ובטכניקת היציקה ומעורבתו ביצירת הדלתות הנה ניתנת לערעור, לצד מעורבותם של ארבעת האמנים שיצרו אותן. טכניקת יציקת הברונזה החלה בעולם העתיק וביוון ורומא, יצורה נגדע ואז שבו ליצרה כתחום מתחדש בצפון אירופה רק בתקופה האוטונית. טכניקה זו חוסכת משקל וחומר ובסופה נוצרים פסלים חלולים. טכניקת השעווה האבודה כללה יצירת פסל מחומר, עטיפתו בשעווה, ציפויו בחומר, חימומו להמסה ולניקוז השעווה, תוך השארת חלל לברונזה שיוצקים פנימה ויוצרים את הצורה הסופית. 

התכנית האיקונוגרפית של דלתות הילדסהיים הנה שתי כנפיים סמטריות, משמאל- אירועי הברית הישנה מבראשית אשר הובילו לנפילת האדם ומצד ימין, סצנות מן הברית החדשה המיצגות גאולת המין האנושי. 

משמאל הנרטיב מתקדם מלמעלה למטה: בריאת אדם וחוה, פתויים, נפילתם, גירושם מעדן, עונשם, קורבן הבל ורציחתו. הדלת הימנית מציגה תמונות מחייו של ישו שסדרן הסיפורי מתקדם מלמטה למעלה: הבשורה, לידת ישו והצגתו, הערצת האמגושים, ישו לפני פילטוס, הצליבה, הקבר ו- Noli me tangere. 

בסדר הצגת הסצנות נעשה שימוש בעריכה לעומתית דרך העמדה טיפולוגית של תזה ואנטי-תזה: הסצנות מן הברית הישנה מוצגות בניגוד לחדשה. ממחיש את טופוס אווה-מריה המציג את מריה כחווה החדשה הגואלת ואת ישו כאדם החדש אשר שניהם יגאלו העולם מנפילתו הנגרמה מהצמד הראשון.

ב. בחרתי בלוחית השישית מלמעלה המיצגת משמאל את אדם וחווה העובדים בשדה ומאידך גיסא, בלוחית המקבילה אליהם ולצדם, את הערצת האמגושים. זוהי עריכה לעומתית אשר באה להעמיד עוניים של אדם וחוה הנאלצים לעבוד עבודת כפיים אל מול עושר האמגושים וישו בעקבות המתנות שהביאו לכבודו. 

בלוחית התנ״ך מתוארת קללת האדם והאשה מבראשית, רואים אנו את אדם חורש, דבר זה מביע את הקללה ״ארורה האדמה בעבורך״ אשר משמעה שהשגת מזון תהא כרוכה בצער ומאמץ, ניתן לראות את חווה אוחזת בתינוקה קין, אשר מסמלת את קללת האשה ובתוכה ״בעצב תלדי בנים״ ולגבי המלאך, יתכן שזהו המלאך שהושאר לשמור על עץ החיים או אינטרפרטציה נוצרית מסוימת לשיח שהתנהל עם ה׳, לעומת הלוחית מהברית החדשה אשר מתארת סיפור שלושת האמגושים מבשורת מתי אשר נתנו מתנות לישו כשי להולדתו, ניתן לראותם במספר שהתקבע לכמותם, שלושה (בלתאזר, מלכיור וגאספר) החובשים כובעים אוריינטליים הבאים לפני מריה האוחזת בישו התינוק הרך.

בלוחית השמאלית ישנו חלל פתוח המיצג את הטבע, גלים מחורצים כסמל עושר צמחי בגן העדן, ופרח אחד בלבד אשר אותו עובד אדם, אולי זהו קוץ המסמל חלק הדרדרים בקללה ומנגד, הלוחית הימנית מראה מבנה ארכיטקטוני שנועד ליצג את פנים האסם והעיר הנשקפת למרחוק, הרקע יחסית חסר פרטים אך כן ניתן לזהות את כוכב בית לחם, אשר הנו מוטיב אינטגרלי מהנרטיב. ניתן לזהות עמוד קורינתי הלקוח מהעולם היווני-רומי, מעורב עם חלק עליון שונה.

נקודות הדמיון בין הלוחיות רבות וניתן לציינן בקשרים חזותיים בין שניהם: בשני המיחברים רואים אמא אוחזת בבנה, שתי היצירות דנות בבן הבכור לכל דת בנפרד: אדם ליהדות או קיין לחווה ביהדות וישוע לנצרות. 

ובתנוחה: כמעט כל הדמויות בתנוחת שלושה רבעים, חוץ מחווה שהנה ישובה חזיתית, אך ראשה מוצג בזוית שלושה רבעים גם הוא. 

בסגנון: קווים מהירים, מתעגלים ומעודנים, תבליט נמוך ונטייה לעיטוריות. ישנה גיאומטריזציה של צורות והפשטות והסגנון מצביע על כך שהאמנים הכירו את אמנות האיור ופחות את הפיסול.

ניתן לראות דמיון במיחבר: פחות מבוסס צורה גיאומטרית מרכזית ולכידה, ויותר עשוי באופן מתומצת והבעתי והדמויות נמצאות בחלל שטוח וכמעט ריק.

מבחינת אנטומיה: יש מיעוט פרטים אנטומיים והדמויות קטנות באופן יחסי, תנוחות הגוף, הבעות הפנים, העיניים ומחוות הידיים מעוצבים בהגזמה ומנגדים את הרקע הריק יחסית. דבר זה מערב שלווה, דרמה, שלמות והרמוניה. 

תנוחות ומחוות: המלאך פונה אל אדם בדיבור ומרים ידו בפניה אליו בדומה אל האמגוש האמצעי המרים ידו בפניה אל מריה.

בשתי הלוחיות הפיזיונומיה דומה: הראשים יוצאים מהמצע והופכים לפיסול חופשי, הפנים עשויות בצורה דגמית והדמויות בעלות עיניים גדולות.

מבחינת נוף: יש מיעוט בסממנים אדריכליים וצמחים והנם נותרים במינימום האפשרי, בצורה שכל פרט נחוץ לנרטיב הנוצרי בתמציתיות כפי שכתבתי לעיל.

לסיכום, דלתות אלו מציגות הישגים אסתטיים אלו הנם חדשניים והניחו את התשתית לאיכויות האסתטיות של האמנות במאות ה-11 וה-12 ואת התפיסה האמונית שהיתה חשובה לקרל הגדול וממשיכיו בשלטון האוטוני לפיה שלטונו הנו ההמשכיות בין מלכי המקרא לבין השושלת הקרולינגית והשראה שלקח מהמקרא לשלטונו. מצד שני, יש ניגוד שלילי בולט לדעתי, לדוגמא בלוחיות שהצגתי, חווה היתה לא נאמנה לה׳ בעוד שמריה בורכה מפני שהייתה נאמנה לה׳.

ג. התבנית הנרטיבית של דלתות ברנוורד הנה מורכבת ומצביעה על רוחב המחשבה היצירתית של מזמין העבודה וההוגה שלה. רק מלומד בקי בתיאולוגיה ובאמנות היה יכול לתכנן מבחינה כרונולוגית התאמה נושאית ואף הנגדה דתית בין היהדות לנצרות בצורה כה מדויקת לצרכי הכנסיה ותמציתית. בלוחיות בהן דנתי בסעיף ב׳, הקשר התמטי של עונשי אדם וחווה ובינהם עונש המוות, שזהו סיפור בראשיתי כואב במיוחד,  אל מול הברכה והמחווה שמבטאים האמגושים אצל מריה, הוא קשר מענין במיוחד בין שני הסיפורים, אשר שניהם מבטאים סיפורים בראשיתיים לשתי הדתות, זוהי השוואה מוקפדת ומותאמת למסר בצורה חדה ומקורית. אציין שוב כי כל הפרטים הנראים בלוחיות הנם אינטגרליים לסיפור שמייצגים ולכן, בשילוב עם התבנית הכרונולגית המסודרת שלהן, הדלתות מייצגות ״תבנית נרטיבית ברורה״ שהנה עשויה ללא כחל ושרק.

ֿדלתות ברנוורד לא נושאות כותרים לכל לוחית ועל המאמין לזהות את הלוחיות ולבצע מהלך מחשבתי בעל תודעה דתית על מנת להבין את המשמעות האיקונוגרפית של הצבת כל לוחית, גם בסדרה וגם בהשוואה ללוחית שלצדה. ההנגדה של הברית הישנה והאמונה בישו לעומת אמונת היהודים, עולה רק בעת הפעלת המחשבה לגבי כל שורת יצירות בנפרד והסקת מסקנה כללית בהתאם לאופוס אווה-מריה. ההרמזיות מופעלת בידי כך ובידי העובדה כי הרבה פעמים החזרה המחברית, לא רק זו התמטית, מבטאת הרעיון הכללי של ניגוד התנ״ך עם הברית החדשה, זוהי תפיסה מעודנת ואסתטית המשמשת לספר סיפור או להעביר אידיאולוגיה. ניתן לראות חזרה מחברית הפוכה אנכית בלוחית שבחרתי במיקום ואופן ישיבתן של מריה וחווה.

ביבליוגרפיה

עונש האישה בחטא אדם הראשון, מתוך אתר ישיבה, מאת הרב חנניה מלכה, כפי שנצפה וצוטט בתאריך 1.6.24 

Britannica, The Editors of Encyclopaedia. Magi. Encyclopedia Britannica, 10 May. 2024, https://www.britannica.com/topic/Magi. Accessed on first of June 2024.